האומנם "אין משגיחין בבת קול"?
המאמר עוסק בשאלת השפעתם של דברי קבלה, חלומות ורוח הקודש על פסיקת ההלכה היהודית. מהסקירה עולה כי בעוד שפוסקים רבים השתמשו בביטויים אלו, הרי שבדרך כלל אין הם מהווים סמכות להכריע נגד התלמוד, ועיקר השימוש בהם הוא ככלי עזר או כביטוי להשראה וסייעתא דשמיא. עם זאת, קיימת אסכולה בקרב הפוסקים, דוגמת הבן איש חי והחיד"א, המייחסת לספר הזוהר משקל משמעותי בפסיקה, במיוחד בדורות מאוחרים יותר.
סוף המסמך · 27 עמודים
קבוצת הוואטסאפ השקטה
עדכון שבועי ללא רעש
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
רגשות ואמפטיה בספרות השו״ת
האם פסיקת ההלכה היא רק חישוב משפטי קר, או שמא פועם בה לב אנושי רגיש, חומל וסוער?
מי נותן זה חליפי זה - על תקנות גיוס החובה במאה ה-19
כיצד התמודדו רבני המאה ה-19 עם גזירות גיוס החובה המפלות?
קולמוס שוגה ודין טועה - על שגגות בספרות השו"ת וההלכה
טעויות קולמוס ודפוס בהלכה: כך גדולי הפוסקים לא חששו להודות בטעותם.
הליך מינוי נבחרי ציבור בקהילות אשכנז במאה ה-17
כך נלחמו חכמי אשכנז בשחיתות פוליטית ובשוחד בחירות במאה ה-17
"תמר תמרורים בתמרוריה" - השמות המושאלים בספרות השו"ת
למה פוסקי ההלכה השתמשו ב'ראובן ושמעון' ומה מסתתר מאחורי השמות הבדויים?
קול המון ודיבת הרבים
כיצד הפכה הגנת שמו הטוב של הכלל מאקט קיומי והכרחי בהלכה היהודית, לאות מתה במשפט הישראלי המודרני
תגובות ושאלות
אין עדיין תגובות. היו הראשונים להגיב!